פסק-דין בתיק ת"א 10767-07-10

א.        מבוא

1.      התובע עותר לסילוק ידיו של הנתבע, מרכוש משותף במרכז מסחרי אשר לתובע זכויות בו.

2.      כפי שיפורט להלן, לנתבע הותר לרכול בשטח המשותף וזאת במסגרת פרויקט שיקום נכים, המונהג על ידי עיריית נתניה.

3.      השאלה בה יש להכריע הינה האם זכאי התובע לסעד המבוקש, בשים לב לכך כי יתר בעלי הזכויות במרכז לא הצטרפו לתובענה ויתרה מכך, ששה מהם אף אינם מתנגדים להמשך פעילותו של הנתבע.

ב.         העובדות וטענות הצדדים

4.      התובע הינו החוכר הרשום של חנות, הנמצאת במרכז מסחרי ברחוב ש"י עגנון 4 בנתניה, והידועה כתת חלקה 10 חלקה 90 בגוש 7958 (להלן: "החנות" ו - המרכז/המרכז המסחרי", בהתאמה); התובע מנהל בחנות קונדיטוריה ומאפיה. בהתאם לצו בתים המשותפים ולתקנון המוסכם, לתובע 13/173 חלקים ברכוש המשותף.

5.      נתבע 1 (להלן: "הנתבע"), מנהל עסק לממכר ירקות בדוכן אשר הוקם על חלק משטח החניה של המרכז המסחרי, המהווה רכוש משותף ושייך לכל בעלי היחידות במרכז, ובכללם התובע.

6.      נתבעת 2 (להלן: "עיריית נתניה" או העירייה"), צורפה לבקשת התובע כנתבעת בשלב מאוחר יותר, והיא שהתירה לנתבע לרכול על גבי רכב, בשטח המשותף במרכז המסחרי.

7.      לטענת התובע, הנתבע הינו מסיג גבול ועסקו מהווה מטרד. התובע טוען גם כי דוכנו של הנתבע הפך דוכן קבוע,  אשר הלך וגדל במהלך השנים.

8.      נטען כי הרשות לכאורה שניתנה לנתבע על ידי עיריית נתניה בטלה, שכן לעירייה אין כל בעלות או זיקה למרכז המסחרי. הנתבע ידע כי הרשות שניתנה לו על ידי העירייה חסרת נפקות, אולם בחר "לעצום את עיניו" ולהמשיך להפעיל את עסקו.

9.      התובע טוען אף כי טענותיו של הנתבע להסכמה לכאורה של חלק מבעלי העסקים מהווה טענה שקרית, שכן לא הוצגה החלטת רב בעלי העסקים, המאשרת לנתבע חזקה או שימוש במקום פעילותו.

10.  נוסף על כך, ייעוד המקרקעין בהם הציב הנתבע את דוכנו, הוגדר על ידי בעלי העסקים במרכז, למטרת חנייה ולכן אין לנתבע ולמי מטעמו כל זכות או אפשרות לשינוי ייעוד זה.

11.  בנסיבות אלה, נוכח התעלמות הנתבע ורוכלים נוספים שפעלו במקום באישור העירייה מפניותיו, פנה התובע לעירייה ודרש את סילוקם המידי. פניות אלה לא הועילו ומכאן התביעה לסילוק ידיו של הנתבע; כן התבקש צו מניעה האוסר על הנתבע להחזיק ו/או לעשות שימוש ברכוש המשותף במרכז המסחרי.

12.  הנתבע טוען מנגד כי הינו נכה צה"ל ואב ל-8 ילדים. בשל נסיבותיו ובין היתר בשל פציעה קשה במהלך שירותו הצבאי ועקב מצב גופני ונפשי, נזקק לסיוע הרשויות לצורך שיקום. בנסיבות אלה, במסגרת פרויקט רוכלות לשיקום נכים, הקצתה לו עיריית נתניה, עוד בשנת 1994 , שטח בו יוכל להקים דוכן לממכר ירקות במרכז המסחרי.

13.  הנתבע טוען כי במשך כ- 17 שנים הוא עובד לפרנסת בני משפחתו במרכז המסחרי וזאת תוך התחשבות בכל שאר סוחרי המתחם. עוד טען, כי משך השנים לא הועלתה כל טענה על ידי מי מבעלי העסקים במרכז בנוגע לעבודתו, וראיה לכך היא כי לא הצטרפו בעלי עסקים נוספים לתביעת התובע.

14.  הנתבע טען, בין היתר, כי לא קיימת יריבות משפטית בינו לבין התובע מאחר והנתבע פועל במרכז מכח הרשאה שניתנה לו על ידי העירייה. הנתבע הוסיף כי לבקשתו, בתאריך 5.5.09 אישרה מנהלת החופים והפיקוח העירוני של העירייה, להאריך את מספר ימי הרוכלות המותרים לו, משלושה לחמישה.

15.  חרף האמור וחלוף הזמן, עד הגשת התביעה דנן, לא פנה אליו התובע בדרישה כלשהי לסילוק ידיו מהמרכז ובין הצדדים שררו יחסי חברות. בנסיבות אלה טען הנתבע כי יש לדחות את התביעה מכח דיני מניעות  ו/או ויתור ו/או השתק ו/או התיישנות ו/או שיהוי.

16.  לגופם של דברים טוען הנתבע, כי גודלו של הדוכן לא השתנה משך השנים ושטחו עומד על כ-5 מ"ר. עוד טען, כי ככל שהדוכן נמצא בשטח משותף הרי שמדובר ב-5 מ"ר מתוך 6,940 מ"ר שהינם שטח משותף לכלל בעלי החנויות. מכאן יוצא, כי חלקו הרעיוני של התובע בשטח עומד על 0.4 מ"ר, וזאת לעומת יתר בעלי הזכויות המקרקעין, אשר 70% מהם מסכים כי הנתבע ימשיך לפעול במקום.

17.  הנתבע טוען גם כי המרחק בין הדוכן לבין חנותו של התובע הינו רב וכי הדוכן אינו מפריע לפעילותה של חנות התובע או ללקוחותיו. יתר על כן, התובע נהנה משהותו של הנתבע במרכז המסחרי וזאת לנוכח התנועה הערה שנוספה למרכז המסחרי, בשל פעילותו. הנתבע טוען גם כי הוא מקפיד על שמירת הניקיון בדוכן ובסביבתו.